עמ"נ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
265-09-12
06/10/2013
|
בפני השופט:
שרה גדות סגנית נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
אמות השקעות בע"מ
עו"ד כץ גבע איצקוביץ
|
הנתבע:
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
עו"ד שירה הרניב - השירות המשפטי
|
| פסק-דין |
ערעור זה הוגש כנגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב מיום 22.5.12, אשר דחתה את העררים שהגישה המערערת וקבעה כי התשלום עליה הושת כדין (להלן: "
החלטת ועדת הערר").
בערעור מבקשת המערערת מבית המשפט לקבוע כי שטחי החנייה יפוצלו החל משנת 2010 ואילך, ויירשמו על שם המחזיקים הספציפיים, ובהתאם תחויב המערערת רק בגין מקומות החניה המוחזקים על ידה.
עוד מבקשת המערערת להורות כי מחיוב הארנונה שלה יופחתו שטחי מעבר התמרון ויתר השטחים המשותפים והיא תחויב רק בשטחי החניה "נטו", וכן לקבוע כי דרך הגישה לחניון היא שטח משותף ומשכך הוא פטור מארנונה.
לחילופין, מבקשת המערערת, להשיב את התיק לועדת הערר.
העובדות
:
1. הנכס נשוא הערעור הוא חניון תת קרקעי בן שתי קומות, המצוי ב"בית אירופה", ברחוב שאול המלך 37 תל אביב (להלן: "
הנכס").
המערערת היא שמחזיקה בנכס (כך גם לפי דבריה בהודעת הערר - נספח ב' לערעור) והכניסה לחניון משותפת, לטענתה, לחניון "בית אירופה" ולחניון "בית אמריקה" (להלן: "
שני החניונים").
2. ביום 23.3.10 וביום 24.3.11 הגישה המערערת השגות למשיב בגין חיובי ארנונה לשנים 2010-2011, אשר הוטלו על הנכס, ובהן השיגה על חיובי הארנונה וביקשה להפחית את התשלום.
3. ביום 6.6.10 דחה המשיב את ההשגה שהוגשה ביחס לשנת 2010 וביום 13.6.11 דחה המשיב את טענות המערערת ביחס לשנת 2011.
4. המערערת הגישה לועדת הערר שני עררים על החלטות המשיב ועררים אלה אוחדו ע"י ועדת הערר.
5. ביום 22.5.12 דחתה ועדת הערר את העררים וכנגד החלטה זו הוגש הערעור נשוא פסק דין זה.
טענות המערערת:
6. המערערת טוענת כי המשיב יודע היטב, הן מכוח סיורים משותפים שנערכו בחניון והן על פי הודעות שנמסרו לו, כי קיימים מחזיקים אחרים בשטחי החנייה בחניון ולהם מקומות חניה מסומנים המוחזקים על ידם.
לטענתה, למשיב נשלחו הודעות באשר לעובדת קיומם של מחזיקים אחרים והיא אף צירפה את חוזי השכירות בעניין שטחי החניה.
המערערת תומכת את דבריה בבר"ם 876/06
מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ [מאגר נבו] מיום 17.4.08 (להלן:
פס"ד דור אנרגיה) בו נקבע, בין היתר, כי במקרה שבו המצב העובדתי ביחס למחזיק בפועל ידוע לעירייה פטור הנישום מהודעה בכתב.
על כן, מבקשת המערערת, לפצל את שטח החניון למחזיקים השונים, לרשום את החניות על שם המחזיקים הספציפיים, ולגרוע שטחים אלו מהחיוב המוטל עליה.
7. לטענת המערערת, די בקיומו של שלט בו רשום פלוני כמחזיק בחניה כדי להסמיך את הרשות המקומית לגבות מאותו פלוני ארנונה.
8. המערערת טוענת כי דרך הגישה לחניון היא שטח משותף לשני החניונים ולכן אין לחייבה בארנונה בגין דרך הגישה.
העובדה לפיה הכניסה ושטחי הגישה משותפים לשני החניונים צוינה מפורשות בתצהיר המערערת.